- לְחֵינְתָא
- לְחֵינְתָא(לְחֵינָ׳) לְחֵנְתָא f. (לחן, cmp. לוח, to join; cmp. זוּג, לְוִיָּח II) 1) concubine (= h. פלגש); 2) maid-servant (= h. אמה). Targ. O. Gen. 35:22 (some ed. … הָּא). Targ. Jud. 8:31; a. e.Pl. לְחֵינָן, לְחֵינָתָא, לְחֵנָ׳. Targ. 1 Kings 11:3. Targ. O. Gen. 25:6. Targ. Y. ib. 22:17. Targ. Job 19:15.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
